כשפתחתי את דלת הדירה, הנחתי את שקיות הקניות הכבדות מהסופר ישירות במסדרון — הן נפלו ברעש עמום על הרצפה.
״איגור, תפרק את השקיות… אני כבר לא מרגישה את הידיים״, מלמלתי מותשת.
הגב שלי בער אחרי המשמרת במחסן, והרגליים כאבו מהוורידים הנפוחים. האוויר בדירה היה עומד — מחניק, כבד, דחוס. ריח של זיעה גברית ישנה התערבב עם ניחוח חד של Dior Sauvage, הבושם שקניתי לו בעצמי לראש השנה, מהמשכורת השלוש־עשרה שלי.
איגור ישב ליד שולחן המטבח כמו נשר כפוף מעל הלפטופ. אוזניות אלחוטיות לבנות היו תחובות עמוק באוזניו, ועל המסך הבהבו גרפים אדומים וירוקים. הוא אפילו לא הסתובב אליי.
״מרינה, אני עובד! ארביטראז׳ טראפיק מול סין. כל שנייה עולה כסף. אל תפריעי לי!״
עצמתי עיניים לרגע.
יום שישי בערב.
עבדתי כל השבוע כמנהלת לוגיסטיקה, תיקנתי טעויות של נהגים, הרגעתי לקוחות עצבניים, וביליתי שתים־עשרה שעות ביום במחסנים. ובעלי — ה״יזם הגדול״ — שוב היה בתוך ה״זרימה״ שלו.
הוצאתי את הטלפון כדי להזמין פיצה. המסך נדלק לרגע ואז כבה — הסוללה נגמרה.
״איגור, תן לי את הטלפון שלך. אני מזמינה אוכל.״
״לא.״
מהיר מדי. חד מדי.
הוא נבהל כאילו ביקשתי ממנו כליה.
״יש לי סשן. אם את נוגעת במשהו — הכול קורס.״
״אני רק פותחת אפליקציה.״
שלחתי יד לטלפון שלו שהיה הפוך על השולחן.
בדיוק אז המסך נדלק.
התראה מהבנק הופיעה.
הספקתי לקרוא שורה אחת — והיא נצרבה בי:
״נדחה. יתרה לא מספיקה: 39,800 רובל.״
איגור חטף את הטלפון במהירות כזו שכמעט הפיל את כוס הקפה. הידיים שלו רעדו.
״אמרתי לך לא לגעת בזה! את בכלל מקשיבה?!״
פתאום נהייתי קפואה.
39,800 רובל.
בדיוק תשלום המשכנתא שלנו.
״איגור״, אמרתי לאט. הקול שלי נשמע זר, קשה כמו קרח. ״אתמול העברתי לך ארבעים אלף לדירה. איפה הכסף?״
העיניים שלו ברחו לכל כיוון. זיעה הופיעה על המצח.
״זה… טכני. העברתי לחשבון ברוקר. אני עושה טריידים בלילה. השוק תנודתי. מחר הכול חוזר — עם רווח. את מגזימה כמו תמיד.״
הוא החזיר את האוזניות והתנתק ממני.
אבל בתוכי משהו כבר התחיל להישבר.
שלוש בלילה.
איגור ישן פרוס על המיטה, נוחר בשלווה של מי שאין לו דאגות. כנראה חלם על מיליונים.
אני ישבתי לבד במטבח החשוך. רק אור חלש מהרחוב נכנס דרך החלון.
הטלפון שלו היה מולי.
ידעתי את הקוד.
״M״.
אולי מרינה.
אולי מיליונר.
אולי מפלצת.
האצבעות שלי רעדו כשהזנתי את הדפוס.
המסך נפתח.
יתרה:
124 רובל ו־56 קופייקות.
הארבעים אלף נעלמו.
בהיסטוריית הפעולות הופיע:
״העברה לבורסת קריפטו — 40,000 רובל״.
ומתחת עוד משיכות קטנות:
500.
1,000.
3,000.
בחילה עלתה בי.
הוא הפסיד את כספי המשכנתא שלנו.
הכסף שעבדתי בשבילו, שחסכתי בכל דרך אפשרית.
אבל זה עוד לא היה הכי גרוע.
במיילים שלו מצאתי הודעה מחברת אשראי:
״גברת מרינה סרגייבנה, ההלוואה שלך אושרה.״
הידיים שלי התחילו לרעוד.
הכרטיס היה על שמי.
חשבון המשכורת שלי.
הכול התחבר.
הוא לקח הלוואות על שמי.
כשישנתי.
כשעבדתי.
כשהתקלחתי.
והפסיד הכול.
באפליקציית הבנק הופיע:
״הלוואה מאושרת מראש — 1,500,000 רובל״.
כפתור מהבהב:
״קבלת כסף״.
לחיצה אחת.
קוד SMS אחד.
והחיים שלי היו נהרסים.
בהיסטוריית החיפושים:
״ויזה תאילנד זמן טיפול״
״דירה זולה פוקט חודש״
״איך לברוח מרוסיה עם חובות״
צמרמורת קרה עברה לי בגב.
הוא לא התכוון להחזיר כלום.
הוא התכוון לברוח.
עם מיליון וחצי.
ולעזוב אותי עם חובות והריסות.
למחרת.
שמים אפורים וגשם.
ניקיתי את המסדרון לאט. המים בדלי היו עכורים.
איגור יצא מהחדר, חצי ישן.
״מריש… קפה?״
הוא חיפש את הטלפון.
״איפה הטלפון שלי?״
״בטעות הפכתי את השידה כשניקיתי״, שיקרתי בשלווה.
בדלי.
מתחת לקצף המלוכלך היה האייפון שלו.
שחור.
מת.
דומם.
הוא קפא.
״מה עשית?!״
הוא שלף אותו, ניסה להדליק.
כלום.
״לא נדלק״, אמרתי בשקט והמשכתי לנקות. ״אולי נכנס מים.״
״את השתגעת?!״
הוא התחיל להיכנס לפאניקה.
״אני צריך SMS! כסף!״
הוא רץ בבית.
״איפה הלפטופ?!״
״לקחתי לעבודה״, שיקרתי.
הוא התמוטט על הקיר.
והבין.
בלי טלפון — אין SMS.
בלי SMS — אין כסף.
בלי כסף — אין בריחה.
התיישבתי מולו.
״היום אף אחד לא מקבל מיליון וחצי״, אמרתי בשקט.
בעיניים שלו הופיע פחד אמיתי.
״ידעת הכול?״
הנחתי את הדוחות על השולחן.
״חסמתי את הכרטיסים. שיניתי סיסמאות. ניתקתי אותך.״
ואז:
״והגשתי תלונה. הונאה פיננסית היא עבירה פלילית.״
הוא ניסה לחייך.
זה לא הצליח.
״מרינה… זה היה בשבילנו…״
״שתוק.״
קמתי.
״תארוז ותלך.״
״זה גם הבית שלי!״
״לא. המשכנתא על שמי.״
מהמסדרון נשמע שיעול כבד.
הוא הלבין.
״את תצטערי על זה!״
״תניח את המפתחות.״
טריקה.
הדלת נסגרה.
שקט.
סוף סוף.
הרמתי את המפתחות, ושברתי את כרטיס הסים לשניים.
הקנאק היה משחרר באופן מוזר.
התיישבתי וחישבתי:
70,000 רובל הפסד.
״שבעים אלף״, לחשתי.
״המחיר של החופש שלי.״
והלכתי לחדר האמבטיה עם אקונומיקה.
לנקות הכול.
כל שקר.
כל ריח.
כל מה שנשאר ממנו.
