מארטין היה בטוח שבלילה ההוא כולם יתפעלו ממנו.
ביום הקודם הוא זכה לשבחים בעבודה על דוח שהגיש בזמן, ומאז הוא נראה כאילו גדל בחצי מטר. הוא הסתובב בבית עם נוכחות של מלך העולם, דיבר בטון פקודי והתעצבן אם הארוחה התעכבה אפילו כמה דקות.
— סופי, החולצות חייבות להתרכך בצורה יותר מוקפדת. עכשיו יש לי סטטוס אחר — יעץ, כאילו הוא נותן הרצאה לילדים קטנים.
חייכתי בפנים. אין טעם להתווכח עם גבר שתשוקתו לעצמו ממלאת אותו עד אפס מקום. עדיף לתת לו לשחק את התפקיד… עד שהגיע הזמן שלך.
והזמן שלי הגיע.
חודש קודם לכן היה יום ההולדת שלי. מארטין שכח. במקום מתנה או אפילו איחול, הוא הלך עם אמו, קלרה, לבחור וילונות.
— אם לא עשית מסיבה גדולה — משך בכתפיו — למה שאאחל לך?
לא אמרתי אז דבר. אבל המסקנות היו ברורות.
חגגנו את יום הולדתו ה-43 של מארטין בבית, עם המשפחה, חברים ועמיתים. מארטין ישב בראש השולחן, וקלרה הערה על כל ביס:
— הבשר קצת קשה — היא ציינה. — למארטין יש עכשיו לחץ, הוא בונה מוניטין רציני.
מארטין נקב בכוסו.
— סופי, תביאי רוטב אחר. ואיפה הזיתים?
חייכתי. הכל הלך לפי התוכנית.
וכשהגיע הרגע למתנות, הזוהר שלו הגיע לשיא. מעטפות, קופסאות, איחולים… ובסוף — המתנה שלי. קופסה גדולה ואלגנטית עם סרט.
— בטוח זה השעון שרציתי — אמר מרוצה. — תני לי את זה.
— קודם תדבר כמה מילים לאורחים — ביקשתי ברוגע. — אחרי הכל, היום אתה במרכז הבמה.
הוא זקף את הז’קט, יישר את יציבתו והתחיל לדבר.
— חברים, אתם יודעים את הדרך שעברתי. כל מה שיש לי היום הוא תוצאה של העבודה והמשמעת שלי… — והרשימה נמשכה עם כל ההצלחות והתהילה של מארטין.
האורחים הביטו זה בזה, כאילו לוחשים: “לאן זה יגיע?”
— נאום נהדר — אמרתי בחיוך רגוע. — פתח.
הוא הרים את המכסה.
בפנים: מקדחה מקצועית חדשה והקבלה מחנות הכלים.
— מה זה?! — הוא חיוור.
— מתנה, יקירי — השבתי. — לא אמרת שצריך לתלות מדפים בבית של אמך? דאגתי למשפחה.
שתיקה ירדה על השולחן.
— אתה משפיל אותי! — פרץ.
— לא — אמרתי ברוגע. — פשוט משחזרת את הכבוד שאבד. לפני חודש הראית שהרגשות שלי אינם נחשבים. היום הראיתי שזה לא יקרה שוב.
ובאופן אגב, הדירה שייכת לי. כשהאורחים ילכו, תוכל לאסוף את חפציך… ואל תשכח את המקדחה. יש לה אחריות.
אף אחד לא תמך בו. גדלותו התפוצצה כמו בלון.
כמה שעות אחר כך, השקט והקלילות החזירו את השלווה לבית.
ואני אומרת לכל אישה: אל תתרגלו לחוסר כבוד. לפעמים, המתנה היקרה ביותר לגבר אינה משהו שאתה קונה — אלא הגבול שאת בוחרת להציב.
