# “תארזי את הדברים שלך ותעופי מהדירה של הבן שלי!”
— **תארזי את הדברים שלך ותעופי מהדירה של הבן שלי!**
ראיסה ניקולאייבנה בעטה בכעס בתיק הספורט הגדול שהיה מונח ליד דלת הכניסה. עיניה בערו מזעם כשהביטה סביב בדירה, כאילו כבר ראתה בה את הרכוש שלה.
קסניה בדיוק סיימה לשטוף את הרצפה. היא עדיין החזיקה את המטלית הרטובה בידה, כאשר חמותה נכנסה בלי לבקש רשות.
— ערב טוב, ראיסה ניקולאייבנה. תוכלי בבקשה להוריד את הנעליים? הרגע ניקיתי את הרצפה.
— מה פתאום! אני לא הולכת להסתובב יחפה בגללך!
האישה המבוגרת פסעה בכוונה על הרצפה שזה עתה נשטפה, והשביעה עליה סימני בוץ מהנעליים שלה. אחר כך התיישבה במטבח כאילו תמיד הייתה בעלת הבית.
— אולג עזב לפני שבועיים, ואת עדיין גרה כאן? מחר את כבר לא תהיי פה! ואת המפתחות תשאירי על השולחן!
קסניה הניחה בשקט את המטלית ליד הכיור.
— תרצי תה?
— לא באתי לשתות תה! באתי להגן על הבן שלי! הוא עבד במשך שנים בשביל הדירה הזאת. הוא שילם את המשכנתה, עשה שעות נוספות, עבד בלילות — ואת זרקת אותו מהבית שלו!
האישה הצעירה חייכה במרירות.
חמש שנים קודם לכן, כאשר הם התחתנו, הוריה מכרו את בית הנופש שלהם בכפר. הם נתנו לה את הכסף, והיא הוסיפה את החסכונות שלה וקנתה את הדירה הזאת — בלי משכנתה בכלל, בתשלום מלא במזומן.
באותה תקופה אולג רק התחיל את הקריירה שלו.
הוא ביקש ממנה רק דבר אחד.
— אל תספרי לאמא שלי שהדירה שלך. היא תצחק עליי ותגיד שאני בעל שחי על חשבון אשתו.
לקסניה לא היה אכפת מה חמותה תחשוב, ולכן היא הסכימה.
עכשיו היא הבינה כמה גדולה הייתה הטעות הזאת.
— ראיסה ניקולאייבנה, — אמרה בשקט — אולג ישן כבר שבועיים בחדר האורחים אצלך. לאן בדיוק את חושבת שאני אמורה ללכת?
— זו לא הבעיה שלי! תלכי לאן שאת רוצה!
קולה של האישה המבוגרת התחזק יותר ויותר.
— שלוש שנים נשארת בבית עם הילד! הבן שלי פרנס את שתיכן! אפילו את המטבח היפה הזה הוא שילם!
— הוא באמת סיפר לך את זה?
— כמובן! אישה טובה לא זורקת את בעלה מהבית רק בגלל שפעם אחת הוא שתה יותר מדי!
קסניה צחקה קלות.
— אז זאת הסיבה שהוא אמר לך?
איש לא ענה.
היא הוציאה את הטלפון שלה והניחה אותו על השולחן.
— תתקשרי לאולג. בואי נבהיר הכול.
— בשמחה!
ראיסה חייגה בגאווה למספר של בנה.
אחרי כמה צלצולים הוא ענה.
— היי, אמא.
ברקע נשמעו מוזיקה, אנשים מדברים וצוחקים. הוא ממש לא נשמע כמו אדם שבור לב.
— אולג! אני בדירה שלך! האישה הזאת מסרבת לעזוב! תגיד לה למסור לי מיד את המפתחות!
השתררה שתיקה ארוכה.
— אמא… מה את עושה שם?
— אני עושה סדר! זאת הרי הדירה שלך!
קסניה התקרבה לטלפון.
— שלום, אולג. אמא שלך אומרת ששילמת את המשכנתה במשך חמש שנים ושהדירה הזאת שלך. אתה רוצה לאשר את זה?
שוב השתררה שתיקה ארוכה.
— אמא… בבקשה, תחזרי הביתה.
— אני לא הולכת לשום מקום עד שתוציא את האישה הזאת החוצה!
אולג נשם עמוק.
— אמא… הדירה לא שלי.
פניה של ראיסה החווירו.
— מה?
— הדירה שייכת לקסניה. היא קנתה אותה עוד לפני שהתחתנו. ההורים שלה שילמו עליה. אני… אף פעם לא הייתי הבעלים שלה.
במטבח השתררה דממה מוחלטת.
— אבל… המשכנתה… המסמכים… הרי ראיתי אותם…
— ראית את המסמכים של ההלוואה על הרכב שלי.
הטלפון כמעט נשמט מידה של ראיסה.
— למה שיקרת לי?
— כי התביישתי לספר לך את האמת.
השיחה נותקה.
ראיסה ישבה ללא תנועה.
בתוך דקה אחת התמוטטה התמונה שבנתה לעצמה במשך שנים על בנה. הגבר המצליח, המפרנס של המשפחה, זה שבנה כביכול את הבית עבור כולם — הכול היה אשליה.
במקומו היא ראתה עכשיו אדם שהיה כלוא בתוך השקרים של עצמו.
קסניה שברה את השתיקה.
— יש עוד דבר אחד שאת צריכה לדעת.
ראיסה הרימה לאט את מבטה.
— לא ביקשתי מאולג לעזוב בגלל שהוא שתה.
האישה המבוגרת קימטה את מצחה.
— כבר חצי שנה יש לו רומן עם אישה מהעבודה. במקרה ראיתי את ההודעות שלהם. לא צעקתי עליו. לא עשיתי סצנה. פשוט ארזתי את הדברים שלו וביקשתי ממנו לעזוב.
ראיסה הורידה את ראשה.
בפעם הראשונה לא היה לה שום דבר לומר להגנת בנה.
היא קמה לאט, לקחה את התיק שלה וצעדה לכיוון הכניסה.
בדלת היא נעצרה.
מבטה נפל על סימני הבוץ שהשאירה על הרצפה שזה עתה נוקתה.
בושה עמוקה הופיעה על פניה.
— קחי גם את תיק הספורט של אולג, — אמרה קסניה בשקט. — כבר שבועיים אני עוברת לידו.
בלי לומר מילה, ראיסה הרימה את התיק הכבד. היא לקחה גם את ארגז הכלים ויצאה לאט אל המסדרון.
הדלת נסגרה בשקט מאחוריה.
יומיים לאחר מכן קסניה הזמינה מנעולן והחליפה את המנעולים.
מאולג היא קיבלה רק הודעה אחת:
**”בבקשה, תארזי את החולצות שנשארו לי.”**
זה הכול.
חמש שנות נישואים הסתיימו בכמה משפטים קצרים.
ראיסה ניקולאייבנה נאלצה לקבל שוב לביתה את בנה הבוגר. שוב היא בישלה עבורו, כיבסה את בגדיו והקשיבה מדי יום לתלונות שלו על כמה החיים לא הוגנים כלפיו.
אבל עכשיו היא ידעה את האמת.
קסניה לא הייתה זו שלקחה מבנה את הבית שלו.
הבן שלה, בגלל השקרים שלו עצמו, איבד את כל מה שבאמת היה יקר.
