האחות לא הקריאה את תוכן המסמכים בקול. היא הניחה את התיק קרוב יותר לאולנה, פתחה אותו והצביעה על כמה עמודים ישנים. אולנה התקרבה כדי לקרוא את הכתוב, וככל שהתקדמה בשורות, כך הלכה והתחזקה התחושה שמשהו נורא התרחש מאחורי גבה.
הרישומים תאמו בדיוק את הדברים שאנדריי הודה בהם בשיחה עם דניס. במהלך כל אחד משלושת ההריונות שלה בוצעו שינויים בהוראות הטיפול הרפואי, ובכל פעם הופיע לצד השינויים שמו של אותו רופא.
אולנה העבירה את אצבעה על אחד התאריכים. היא זכרה היטב את התקופה הזאת: את הכאבים, את הביקורים החוזרים בבית החולים ואת הפחד שאחזה בו בכל פעם שהרגישה שמשהו אינו כשורה. אנדריי תמיד אמר לה להירגע. הוא הבטיח שהרופאים יודעים מה הם עושים ושאין סיבה להטיל ספק בהמלצותיהם.
במשך שנים היא האמינה לו. עכשיו, כשהביטה במסמכים, התחילה לתהות אם האמון שלה נוצל נגדה.
״אלה לא העתקים של כל התיק הרפואי שלך,״ הסבירה האחות. ״הדפסתי אותם בעצמי מתוך המערכת הפנימית של בית החולים. בחרתי רק את העמודים שמתעדים את השינויים בהוראות הטיפול שלך. המסמכים המקוריים עדיין נמצאים בתיק הרפואי שלך.״
אולנה הרימה אליה את עיניה.
״למה החלטת להראות לי אותם? את מסכנת את העבודה שלך בגלל זה.״
האחות נשמה עמוקות ונראתה כאילו היא מתלבטת אם לומר את הדבר הבא.
״לפני כמה ימים התקשר מישהו לבית החולים וביקש את הרשומות מתקופות ההיריון שלך. הוא לא מסר את שמו, אבל ידע בדיוק אילו תאריכים לציין. הוא ביקש במיוחד את המסמכים שמתעדים שינויים בטיפול הרפואי שלך.״
אולנה הרגישה את בטנה מתכווצת.
״מישהו חיפש את התיק שלי?״
״כן. כששמעתי על השיחה, התחלתי לחשוב שאולי יש סיבה לכך שמישהו רוצה שהמסמכים האלה יישארו מוסתרים. לא ידעתי למי אפשר לפנות, ולכן החלטתי שלפחות את צריכה לראות אותם.״
״את יודעת מי התקשר?״
האחות הנידה בראשה.
״לא. אבל אני חוששת שהאדם הזה יודע הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.״
לפני שאולנה הספיקה לשאול שאלה נוספת, הדלת נפתחה בפתאומיות. אנדריי נכנס לחדר, ובמבט ראשון נראה שהוא מחפש מישהו. כשראה את התיק הפתוח על השולחן, פניו השתנו.
״מה היא נתנה לדניס?״ שאל.
הוא אפילו לא בירך את אולנה לשלום. עיניו היו נעוצות במסמכים, וקולו נשמע מתוח באופן שלא הכירה אצלו.
אולנה סגרה את התיק באיטיות.
״למה אתה כל כך רוצה לדעת מה יש בו?״
״אני רק מנסה להבין מה קורה כאן.״
״באמת? כי אתה נראה כאילו אתה מפחד שמישהו יגלה משהו.״
אנדריי הביט באחות.
״את צריכה להשאיר את העניין הזה לרופאים. אין לך מושג לאילו צרות את מכניסה את עצמך.״
האחות לא השיבה, אבל אולנה הבחינה בידיה הרועדות.
״אל תאיים עליה,״ אמרה אולנה. ״היא היחידה עד עכשיו שהסכימה להראות לי את המסמכים שלי.״
אנדריי הסתובב אליה.
״את לא מבינה מה את עושה.״
״אז תסביר לי.״
היא פתחה שוב את התיק והצביעה על אחד העמודים.
״למה שינו את הטיפול שלי? למה השם של אותו רופא מופיע בכל שלושת ההריונות? ולמה מישהו התקשר לבית החולים וביקש בדיוק את הרשומות האלה?״
אנדריי העביר את ידו בשיערו. לרגע נדמה היה שהוא עומד לענות, אך הוא שוב שתק.
״אולנה, אני מבקש ממך דבר אחד. אל תתחילי לחקור את הרופא הזה.״
היא קפאה במקומה.
״למה?״
״כי את עלולה לגלות דברים שאת לא מוכנה להתמודד איתם.״
״אחרי כל מה שעברתי, אתה עדיין חושב שאתה יכול להחליט בשבילי איזו אמת מותר לי לדעת?״
אנדריי הביט בה, ובפעם הראשונה היא ראתה פחד אמיתי בעיניו.
״את עלולה לגלות מי ביקש באופן אישי לשנות את תוכנית הטיפול שלך לפני ההיריון השלישי,״ אמר לבסוף.
אולנה הרגישה כאילו האוויר נעלם מהחדר.
״מי ביקש את השינוי?״ לחשה.
אנדריי לא ענה.
היא חיכתה שיכחיש את דבריו, שיסביר שהתכוון למשהו אחר או שיאמר שאין לו מושג מי אחראי. אבל הוא רק השפיל את מבטו, והשתיקה שלו הייתה מפחידה יותר מכל הודאה.
פתאום נשמע רטט מהטלפון של האחות. היא הציצה במסך, וכעבור שנייה החווירו פניה.
״מה קרה?״ שאלה אולנה.
האחות הושיטה לה את הטלפון בלי לומר מילה. על המסך הופיעה הודעה ממספר לא מזוהה:
״אם מסרת להם את העותק, את תישאי באחריות למה שיקרה בהמשך.״
אולנה קראה את ההודעה שוב ושוב. השולח ידע על המסמכים, ידע שהאחות מסרה אותם, ואפילו לא טרח להסתיר את האיום שלו.
״מישהו עוקב אחרינו?״ שאלה.
האחות לא ידעה מה לענות.
אולנה הרימה את מבטה אל אנדריי. הוא הביט בהודעה, אך לא נראה מופתע. התגובה שלו הייתה כמעט בלתי מורגשת, ובכל זאת היא הספיקה כדי לעורר בה חשד נוסף.
״אתה יודע מי שלח את זה, נכון?״
״לא,״ השיב במהירות.
״אז למה אתה נראה כאילו ציפית לזה?״
הוא התקרב אליה והושיט יד, אך אולנה נסוגה לאחור.
״אולנה, רציתי להגן עלייך.״
״להגן עליי ממה? מהאמת? מהאדם ששינה את הטיפול שלי? או מהאדם שביקש לעשות את זה?״
אנדריי פתח את פיו, אבל לא הצליח לומר דבר.
אולנה סגרה את התיק והחזיקה אותו קרוב אליה. היא עדיין לא ידעה מי עומד מאחורי השינויים הרפואיים, מי התקשר לבית החולים או מי שלח את האיום. אבל דבר אחד כבר היה ברור לה: מישהו עשה מאמצים גדולים כדי למנוע ממנה לגלות את האמת.
והיא לא התכוונה לעצור עכשיו.
״אני לא מבקשת ממך להגן עליי יותר, אנדריי,״ אמרה בשקט. ״אני מבקשת שתפסיק לשקר לי.״
הוא לא ענה.
באותו רגע הבינה אולנה שהשאלות החשובות ביותר עדיין נותרו ללא תשובה. ומעל כולן ריחפה שאלה אחת שלא הצליחה להוציא מראשה: אם אנדריי רק ניסה להגן עליה, מדוע הוא מפחד כל כך מהאמת שהיא עומדת לגלות?
