הבחורה שכולם צחקו עליה עברה את המבחן המוזר של הנסיך
במשך ארבע שנים חיפש הנסיך אדריאן את האישה שתהיה אשתו לעתיד. אבל הייתה לו דרישה כל כך מוזרה, שבמהרה כל הממלכה התחילה לצחוק עליה.
הנסיך חיפש אישה עם “רגליים מושלמות”.
המועצה המלכותית כבר הייתה מיואשת. אדריאן היה היורש היחיד לכס המלכות, ועתידה של השושלת היה תלוי במידה רבה בנישואיו.
— הוד מעלתך, כבר בחנו מאות מועמדות, — אמר לאון, האומן הקשיש של הארמון, בקול עייף. — אולי כדאי שנשנה מעט את הדרישה הזאת?
אדריאן רק הניד בראשו.
— לא. הכול חייב להישאר בדיוק כפי שהוא.
איש לא ידע מדוע צורת הרגליים הייתה כל כך חשובה עבורו.
מועמדות הגיעו מכל רחבי הממלכה. חלקן שמרו על דיאטות במשך חודשים. אחרות לקחו שיעורי ריקוד כדי לשפר את אופן ההליכה שלהן. היו אפילו כאלה שנעלו נעליים מיוחדות, בתקווה שהדבר יעזור להן במבחן.
אבל כולן נאלצו לעבור את אותה בדיקה מוזרה.
לאון בנה מכשיר מיוחד מעץ, מתכת וחלקי מדידה ניידים. במרכזו היו שני משטחים צרים וזהובים, שעליהם המועמדת הייתה צריכה להניח את רגליה.
היא הייתה צריכה לעמוד בלי לזוז במשך כמה שניות.
ואז המכשיר היה נותן את התוצאה.
אצל אחת נשמע קליק חלש בלבד.
אצל אחרת נשמע צליל חזק יותר.
ובמקרים מסוימים לאון פשוט הניד בראשו.
במשך ארבע שנים אף מועמדת לא השיגה את התוצאה שאדריאן חיכה לה.
באותו יום נכנסה לאולם הארמון קבוצה נוספת של נשים צעירות.
כולן היו לבושות באלגנטיות. חלקן היו גבוהות ורזות מאוד, אחרות הגיעו עם תסרוקות מושקעות ותכשיטים יקרים.
ביניהן הייתה אמה.
היא הייתה שונה בבירור מכל האחרות.
היא הייתה נמוכה, בעלת גוף מלא יותר, ולבשה שמלה פשוטה בצבע בורדו. לא היו עליה תכשיטים יקרים ולא תסרוקת מפוארת.
ברגע שנכנסה לאולם, כמה מהמועמדות האחרות החליפו מבטים והחלו לצחקק בשקט.
— היא באמת הגיעה למבחן? — לחשה אחת מהן.
— אולי היא פשוט נכנסה בדלת הלא נכונה, — ענתה אחרת.
אמה שמעה הכול, אבל לא השפילה את ראשה.
לאון בדק את הרשימה.
— אמה.
היא צעדה קדימה.
שוב נשמעו כמה צחקוקים באולם.
אדריאן ישב על כיסאו הגבוה והתבונן במועמדות כהרגלו.
— את בטוחה שאת רוצה לעבור את המבחן? — שאל אותה לאון.
אמה שתקה כמה שניות.
— אם הכללים זהים לכולן, למה שלא אנסה?
האולם השתתק.
לראשונה באותו יום, אדריאן הביט בה ישירות.
— תנו לה לעבור את המבחן, — הורה.
אמה ניגשה אל המכשיר.
היא הניחה את רגליה בדיוק במקומות שסומנו.
— אל תזוזי, — הזהיר אותה לאון.
אמה נשארה קפואה במקומה.
שנייה אחת.
שתיים.
שלוש.
לפתע המכשיר השמיע קול מוזר.
קליק.
ואז עוד אחד.
לאון התכופף מיד מעל המנגנון.
הבעת פניו השתנתה.
— זה בלתי אפשרי…
מישהי באולם צחקה.
— מה קרה?
לאון הרים את ראשו.
— היא עברה.
כולם השתתקו.
— מה?
— היא עברה את המבחן, — חזר לאון.
ואז קרה דבר שאיש לא ראה במשך ארבע שנים.
אדריאן קם על רגליו.
כולם הביטו בו.
במשך ארבע שנים הנסיך כמעט מעולם לא קם בפומבי. רבים חשבו שזו פשוט מוזרות באופי שלו.
אבל האמת הייתה הרבה יותר כואבת.
ארבע שנים קודם לכן אדריאן נפצע קשה בתאונת ציד. רגליו נפגעו באופן חמור. מאוחר יותר גילו הרופאים שהוא סובל גם ממחלה תורשתית נדירה של המפרקים.
והיה דבר אחד שהפחיד אותו יותר מכול.
היה סיכון שהמחלה תעבור לילדיו בעתיד.
בדיוק בגלל זה נבנה המכשיר המוזר.
הוא בכלל לא מדד יופי.
הוא בדק את תנוחת הרגליים, את יישור הברכיים, את חלוקת משקל הגוף ועוד כמה מאפיינים גופניים שלדברי הרופאים עשויים להיות קשורים לסיכון גנטי.
אדריאן הפיץ בכוונה את השמועה שהוא מחפש רק אישה בעלת רגליים יפות.
הוא לא רצה שהמועמדות ידעו מה המטרה האמיתית של המבחן.
אילו ידעו, הן היו עלולות לנסות להשפיע על התוצאה.
ועכשיו, לראשונה זה ארבע שנים, מישהי השיגה תוצאה כמעט מושלמת.
אמה עדיין עמדה במקום, ולא ידעה מה לחשוב.
— אז… עברתי? — שאלה בשקט.
אדריאן התקרב אליה.
— זה לא אומר שאת צריכה להתחתן איתי, — אמר לה.
אמה הביטה בו בהפתעה.
— אז למה נתתם לי לעבור את המבחן?
הנסיך חייך לראשונה.
— כי במשך ארבע שנים, את האדם הראשון שאני באמת רוצה להכיר.
אמה השתתקה.
אדריאן הביט בכל האנשים שהיו באולם.
באותו יום כולם הבינו דבר אחד שלא ישכחו לעולם:
לפעמים דווקא האדם שכולם חושבים שאין לו שום סיכוי מתגלה בסופו של דבר כאדם שחיכית לו כל החיים.
