הָשַׁחַר בַּאתר הַבִּנְיָן היה אִפורִי וְלַחוֹ — הַכֹּל נִרְאֶה קַר וְכָבֵד. אַחֲרֵי גֶשֶׁם הַלַּיְלָה, הָאֲדָמָה הִפְתַּחְתָה לִבְלוּל, חוֹמֶר דַּבִּיק וְעָמוֹק, וְהַתְּהוֹם מָלְאָה בַּמַּיִם עָכְּרִים וְלַחוּיִים. הָעֲבָדִים נָעוּ עֲיֵפִים בַּמָּקוֹם, מֵרִים בְּעַצְבָּנוּת הַבָּטוֹן וְהַפְּלָד, רַגְלֵיהֶם נִשְׁקְעוּ בַּטִּין בְּכָל צַעַד, וּבְגָדֵיהֶם נִסְפְּגוּ בַּקּוֹר. כָּל טְפִּיפַת גֶשֶׁם שֶׁנָּפְלָה עַל שֵׂעָרָם הָיְתָה חַדָּה וּקַרָה, כְּאִלּוּ מְעוּרָה שֶׁהַיּוֹם לֹא יִהְיֶה קַל.
אָךְ בַּיּוֹם הַזֶּה קָרָה דָּבָר אֵינוֹ שָׁגָרִי. דָּבָר שֶׁלִּרְגָעָה קָצָר שִׁבֵּר אֶת הַמּוֹנוֹטוֹנְיָה שֶׁל הַשִּׁגְרָה הַיּוֹמִית. גֶּבֶר זָקֵן נִרְאָה בֵּינֵיהֶם. לָבֵשׁ מְעִיל יָשָׁן וְמַגְפֵּי גוּמָה מְלֵאִים בַּטִּין, וְהָלַךְ בְּאִטִּי בַּמָּקוֹם, כְּאִלּוּ שֶׁכָּל צַעַד שֶׁלּוֹ נִשְׁקַל בְּקַפְדָּנוּת. לֹא דִּבֵּר רַב, רַק הִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁקֶט וְרִשֵּׁם בַּפָּנִים בַּפְּנִינִי. רֹב הָעֲבָדִים לֹא שָׁמוּ לִזְהוֹת, וּמִי שֶׁשָּׂם לִזְהוֹת לֹא הִתְעַנְיֵן; הַשִּׁגְרָה הַמְּעַצֶּבֶת שֶׁל הַמָּקוֹם נִדְמְתָה כְּשֶׁעָשְׂתָה אוֹתָם חֲסִינִים לַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים וְהַמְּעוּלָפִים.
רַק עוֹבֵד נַעַר שֶׁלָּמַד אוֹתוֹ. נַעַר, בָּטוּחַ בַּעַצְמוֹ, אֲבָל פְּשׁוּטִי — כָּל תְּנוּעָה שֶׁלּוֹ הֶרְאָה שֶׁהוּא מַעֲנִיק דַּעַת לַמִּהִירוּת וְלַמַּרְאֶה עַל פְּרִטִּיוּת. עָבַד מְהִיר, עָשָׂה שְׁגִיאוֹת, לֹא דִּאַג לַפְּרָטִים, וְנִרְאָה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִן הָעֲלִימוּת שֶׁל הָאַחֵרִים.
הַזָּקֵן נִגָּשׁ לְאוֹט וְאָמַר בְּקוֹל רָךְ:
— אֵינָךְ עוֹשֶׂה אֶת זֶה כָּךְ.
הַנַּעַר הִבִּיט בּוֹ, בְּעֵינָיו נִצְנֵץ מְרֵעִים וְצְחוֹקִי.
— מָה? — שָׁאַל, כְּאִלּוּ הַמִּלִּים לֹא נִפְנוּ אֵלָיו.
הַזָּקֵן הוֹפִּיעַ בָּטוֹעָה בְּאֶצְבַּעוֹ, קוֹלוֹ הָיָה שָׁקֵט וּבְחֲזָקָה:
— זֶה לֹא יִשְׂאוּ אֶת הַעֲמָסָה. גַּם, זֶה מַסּוֹכֵּן.
נִשְׁמַע שֶׁקֶט קָצָר בְּתוֹךְ הָעֲבוֹדָה, כְּאִלּוּ הָאֲוִיר קָפָא. הַנַּעַר חִיֵּךְ בְּצַחְקָה מְקַלֶּלֶת, וְצְחוֹק חָזָק וְכֵן שָׁבַר אֶת הַשֶּׁקֶט:— מִי אַתָּה? מְהַנְדֵּס? — שָׁאַל בְּצִחְקוּת.
הַצְּחֹק עָבַר בֵּין הָעֲבָדִים, הָאֲוִיר הָפַךְ לְמָתְחָה, וְהַהוֹלֵךְ לְצְחוֹק נָשָׂא טַעַם מָר. הַזָּקֵן נִשְׁאַר שָׁקֵט; לֹא הִגֵּן עַל עַצְמוֹ, רָק רָצָה לַעֲזוֹר.
הַנַּעַר נִגָּשׁ, מֵבִיט בַּזָּקֵן מֵעַל:
— אַתָּה רוֹטֵט… לֹא יוּכַל לַעֲבוֹד — אָמַר בְּצִחְקוּת, כְּאִלּוּ כָּל מִלָּה הָיְתָה חַטִּיפָה חֲדָשָׁה.
הַצְּחֹק הִתְגָּבֵר. כָּל מִי שֶׁעָבַד צָחַק עִמּוֹ, אֲחֵרִים הִסִּיטוּ מַבָּט, כְּאִלּוּ נִסּוּ לְהִתְחָמֵק מִן הָלַחַץ בִּשְׁקוֹטָם. הַזָּקֵן נָשַׁף:
— לֹא צָרִיךְ לְדַבֵּר אֵלַי כָּךְ — אָמַר בְּקוֹל רָךְ, אֲבָל כָּל מִלָּה הָיְתָה כְּבוֹד.
הַמִּלָּה הַזֹּאת פִּרְקָה אֶת הַכֹּל. הַנַּעַר כָּעַס. תָּפַס אֶת הַזָּקֵן מִן הַצַּוּוָאר וְצָעַק:
— מְלַמֵּד אוֹתִי?!
וְלַפֶּתַע דָּחַף אוֹתוֹ — לְעֵינֵי כֻּלָּם. הַזָּקֵן נִפְלוּ חָזָק וְנָפַל לַתְּהוֹם. הַמַּיִם נִפְרָסוּ סָבִיב, קְרִירִים וּבָלִילִיִּים, כְּאִלּוּ הָעוֹלָם עֵצָה שֶׁלֹּא חָלִיף לְהִתְנַהֵג עִם אִישׁ.
הַזָּקֵן נִסָּה לָקוּם בְּאִטִּי, פָּנָיו מְלֻכְלָכוֹת, אֲבָל הַמַּבָּט נִשְׁאַר שָׁקֵט. מֵעַל, הַנַּעַר צָחַק כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא קָרָה מַשֶּׁהוּ:
— אֵיפֹה הַחֻקִּים עַכְשָׁיו?! — צָעַק.
דָּבָר מָשָׁה אֶת הָאֲוִיר, לָחַץ הִתְפַּשֵּׂט, וְאָז נִשְׁמַע קֹל פְּרִיקַת מַעֲצָרֵי רְאוּס. כֻּלָּם הִבִּיטוּ, וְשְׁלוֹשָׁה מְכוֹנִיוֹת יֹקְרוֹת שְׁחוֹרוֹת הִגִּיעוּ, עָמְדוּ זוֹ אֲחַר זוֹ. הַדְּלָתוֹת נִפְתְּחוּ, וְגֶבֶרִים בְּחֻלְצָה יָצְאוּ, כָּל תְּנוּעָה הֶעֱבִירָה הַחְלָטָה וּסָמְכוּת.
נָפַל שֶׁקֶט. כֻּלָּם חָשְׁבוּ אֶת כֹּחַ נוֹכְחוּתוֹ. הָאֲנָשִׁים רָצוּ אֶל הַתְּהוֹם, דְּאָגוֹת:
— רַב… הַכֹּל בְּסֵדֶר? — שָׁאַל אֶחָד.
הָעוֹלָם נִרְאָה כְּמוֹ מַפְסִיק. אֵין דִּבּוּר, כָּל הַמַּבָּטִים מֻשְׁלְמִים עַל הַזָּקֵן. עֶזְרָה לָקוּם, וְטוֹפְלוּ לוֹ בְּכָבוֹד, כְּאִלּוּ הָיָה חָכָם זָקֵן וְלֹא פָּשׁוּט עוֹבֵד.
— סְלִיחָה עַל הַאִיחוּר — אָמְרוּ בְּקוֹל רָךְ.
הַזָּקֵן נִמְחָה אֶת פָּנָיו, הִבִּיט סָבִיב וְאָמַר בְּקֹר וְבְחֲזָקָה:
— רָאִיתִי בְּדוּקָה אֶת אֲשֶׁר רָצִיתִי לִרְאוֹת.
הַנַּעַר חָלַד, מֵבִין אֶת הָאֱמֶת:
— זֶה לֹא יוּכַל… — לָחַש.
אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים דִּבֵּר, מַצִּיג אֶת הַזָּקֵן:
— הוּא הַבַּעַל שֶׁל הַחֶבְרָה — אָמַר בְּרֶצִינוּת.
שָׁקֶט גָּמוּר נָפַל, כֻּלָּם נִקְפְּאוּ. הַזָּקֵן הִתְחִיל לְדַבֵּר בְּאִטִּי, בְּשֶׁקֶט, אֲבָל בְּחֲזָקָה:
— קִבַּלְתִּי הַרְבֵּה תְּלָנוֹת — עֲצֵלִיוּת, עֲבֵרָת חֻקִּים.
— עַל כֵּן בָּאתִי בְּתַחְפֹּשֶׂת, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת בְּעֵינַי.
מַבָּטוֹ נִפְנָה אֶל הַנַּעַר, הַכֹּל נִגְלוּ.
— עַכְשָׁיו אֲנִי מֵבִין לָמָּה — אָמַר.
רַגְלֵי הַנַּעַר רִטְטוּ, יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל גָּמַר. הַזָּקֵן פָּנָה אֶל הָעֲבָדִים שֶׁלּוֹ וְלָקַח הַחְלָטָה:
— הֱכִינוּ אֶת הַמְּסָמָכִים — אָמַר בְּקָצָר.
— אֵלֶּה לֹא יַעֲבֹדוּ עוֹד פֹּה — הוֹסִיף.
כֹּחַ הַמִּלִּים נָפַל עַל כֻּלָּם. כָּל מִקְצָת דַּקִּים לִפְנֵי זֶה צָחֲקוּ, עַכְשָׁיו הָיָה שָׁקֶט רַק. וְשָׁם נִשְׁאַר הַהַכָּרָה — הַכָּרָה רָעָה, רֶגַע זַעַם, יָכוֹל לְהַשְׁמִיד אֶת הַכֹּל.
