כל בוקר קרה אותו הדבר: סוזנה השאירה מטבעות ליד אישה זקנה שישבה ברחוב, מול דוכן בית המרקחת, וכבר חודשים הייתה שם, עטויה במעיל קרוע, לפניה שטיח ישן ומבוהק וקסת פח חלודה. סוזנה לא יכלה פשוט לעבור לידה בלי לעצור: לפעמים השאירה עשרה סנטים, לפעמים חופן מטבעות, ולפעמים שטר כסף, אם משכורתה הגיעה בזמן. האישה הזקנה תמיד הנהנה בשקט, כאילו תודה אינה זקוקה למילים. ההרגל השקט הזה חזר על עצמו יום אחר יום, והפך לחלק מהשגרה של הבוקר, נקודה קטנה ובטוחה בתוך הרעש המונוטוני של העיר.
אבל באותו בוקר, הכל התחיל אחרת. טיפות הגשם נצנצו על האספלט השחור, אנשים מיהרו מבלי לתת כל סימן שהבחינו בדברים הקטנים שמתרחשים בעולם. סוזנה, באופן אוטומטי, הושיטה יד לכיסה, מצאה את כספה ונכנסה להתכופף… ואז פתאום האישה הזקנה אחזה בשורש כף ידה.
האצבעות הקמוטות והדקות היו חזקות, והמבט היה שונה לחלוטין: זה לא היה המבט השקט, הצייתני והמלא תודה אליו סוזנה הייתה רגילה. זה היה מבט מלא פחד ודחיפות, כמעט פאניקה.
– בתי… תקשיבי היטב – לחשה האישה, עדיין מחזיקה את פרק כף ידה של סוזנה בחוזקה. – עשית לי כל כך הרבה טוב… תני לי עכשיו לעשות משהו בשבילך. היום אל תחזרי הביתה. בכל מחיר. תישני איפה שאת יכולה – אצל חברה, במלון, אפילו ברחוב, במטרו… רק אל תחזרי לדירה שלך. את מבטיחה?
סוזנה עמדה מבולבלת, לרגע שכחה אפילו איך לנשום. סביבם עברו המון אנשים, אף אחד לא שם לב לעוצמת הרגע. פתאום האישה שחררה את ידה, כשרה ראשה כאילו השיחה הסתיימה. סוזנה החלה ללכת לאט, אך בכל צעד החרדה בליבה גדלה.
במשרד, היום היה כמעט בלתי נסבל. כל פרט קטן נראה חשוד: שאלה מוזרה של קולגה על מקום מגוריה, מסמכים שנעלמו למרות שהיא שמרה אותם במקומם. ככל שהשעות עברו, כאילו יד בלתי נראית לחצה על לבה חזק יותר ויותר וכואב יותר.
בערב, כשהייתה יוצאת לרחוב, הגשם כבר הפך לערפל, רעש המכוניות נשמע כגל עמום, אך דברי האישה הזקנה צלצלו במוח סוזנה חזק יותר מרעש העיר. היא נעצרה במעבר החצייה, הוציאה את הטלפון, ובאינסטינקט הזמינה מיטה בהוסטל הקרוב ביותר. באותו לילה היא לא חזרה הביתה.
למחרת בבוקר, סוזנה הגיעה אל האישה הזקנה מוקדם יותר מאי פעם. האישה הרימה את ראשה, כאילו ידעה שהיא תבוא. אז סוזנה סיפרה משהו שגרם לשערותיה לעמוד.
במהלך הלילה, בעוד סוזנה ישנה בהוסטל, דירתה בקומה הרביעית נשרפה כליל. הכבאים הסבירו שהדלת פורצה, והאש פרצה בכמה נקודות בו-זמנית.
האישה הזקנה הסבירה כי לפני יומיים שמעה שני גברים עוקבים אחרי סוזנה בדרך מהעבודה הביתה, ואומרים ביניהם: “הלילה חייבים לסיים איתה” ו-“צריך לקחת את הדירה בשקט”.
היא פחדה להתערב קודם לכן, ולכן חיכתה עד הבוקר, כשהעדים כבר לא היו נוכחים, כדי להזהיר את סוזנה.
בהמשך התברר שהשניים היו בעלה לשעבר של סוזנה וחברו, שתכננו לתקוף אותה בגלל הדירה. רק האזהרה של האישה הזקנה, האינטואיציה והאומץ של סוזנה הצילו את חייה.
