**הארוחה שחשפה את האמת**
מרק כבר בשבועות הראשונים של הקשר שלהם דיבר לעיתים קרובות על כמה חשובה היא השלווה במשפחה עבורו. הוא לא אהב קונפליקטים, במיוחד עם אמו.
– לאמא שלי אופי קשה, אבל יש רק אחת כזו – אמר בחיוך. – בבקשה, תהיי סבלנית איתה. בשבילי.
אנה תמיד הנהנה בהסכמה. היא אהבה את מרק – את קולו השקט, את תנועותיו הבטוחות, את התחושה שלצידו הכל צפוי ובטוח. היא האמינה שלצד גבר כזה יכולה להיות חיים מאושרים.
עם זאת, הפגישה עם אמו של מרק התעכבה שוב ושוב. לפעמים היא הייתה בטיפול, לפעמים נסעה לפריפריה, ולפעמים פשוט “לא הייתה במצב רוח”. לפי מרק, אמו היא אישה חזקה ונחושה, קצת מיושנת, אך עם לב טוב. אנה דמיינה לעצמה גברת מחמירה ומלכותית, כאילו מתוך סרטי ישנים.
אך בלילה אחד היא קיבלה הודעה בלתי צפויה ממספר לא מוכר:
“ערב טוב, אנה. אני לריסה ויקטורובנה, אמו של מרק. הייתי רוצה להכיר אותך אישית, פנים אל פנים. בני מספר עלייך כל כך הרבה, שאני לא יכולה לחכות למפגש. מחר בערב בשעה שמונה אני מחכה לך במסעדת לה סקאלה.”
אנה הופתעה וקצת נבהלה. היא התקשרה מיד למרק.
– זה לגמרי אופייני לה – צחק מרק. – היא אוהבת הפתעות. אל תדאגי, היא תאהב אותך.
– אבל לה סקאלה מאוד יקרה… – אמרה אנה בספק.
– אמא שלי אוהבת מקומות יפים. אל תגידי לא, זה יעליב אותה. אני אדאג לזה.
אנה לא שאלה עוד. לא עלה בדעתה שהיא תצטרך לשלם. אחרי הכל, היא לא הייתה זו שהזמינה ולא בחרה את המקום.
בערב למחרת נכנסה עצבנית למסעדה המפוארת. במרכז האולם, ליד שולחן אלגנטי, כבר ישבה אישה עם תסרוקת מושלמת ומבט קר. טבעת ענקית מזמרגת בשמן על האצבע שלה.
– סוף סוף הגעת – אמרה ללא חיוך. – מרק לא הגזים. את די יפה.
השיחה הפכה במהרה לחקירה. לריסה ויקטורובנה שאלה את אנה בפירוט על משפחתה, עבודתה ותכניה.
– אדריכלית? – הרימה את הגבות. – אה, כלומר מציירת.
בלי להסתכל בתפריט, האישה הזמינה סרטנים, בשר פרימיום, ריזוטו עם כמהין ויין צרפתי יקר. אנה ביקשה רק סלט ומי מינרל.
– אישה צעירה צריכה לדעת ליהנות מהחיים – אמרה בקור. – מרק רגיל לרמה גבוהה יותר.
הארוחה עברה באווירה מתוחה. לריסה ויקטורובנה דיברה על כמה קשה היה לגדל את בנה לבד, על העתיד הגדול שמצפה לו ועל סוג האישה המתאים לו – חזקה, אצילית, ממשפחה טובה.
כשהמלצר הביא את החשבון, לריסה ויקטורובנה לא נגעה בו. היא הוציאה את אבקת הפנים שלה והחלה לתקן את האיפור ברוגע.
השקט היה ממושך ומאוד לא נעים.
– לריסה ויקטורובנה… – פלטה אנה בסוף בקול חלש. – חשבתי ש…
– חשבת מה, יקירתי? – שאלה מבלי להביט במראה.
– שאת תשלמי… הרי את זו שהזמינה.
האישה חייכה, אך החיוך שלה היה קר מאוד.
– אישה מודרנית היא עצמאית – אמרה לאט. – רציתי לראות כמה את עצמאית. מרק צריך בת זוג חזקה, לא מישהו שתלוי כלכלית. וכיוון שאכלת מעט, בטח נשאר לך כסף.
אנה קמה בידיים רועדות.
– אני אשלם רק על עצמי. אבל לא על הארוחה שלך.
היא הניחה את הכסף על השולחן ויצאה בלי לומר מילה.
בבית, מרק חיכה לה בזעם.
– מה עשית לאמא שלי?! – צעק. – היא בכתה כל הערב!
– היא השפילה אותי – ענתה אנה בשקט. – ואתה מגן עליה?
– היא רק ניסתה לבדוק אותך! ונכשלת! הרסת את הקשר שלנו בגלל ארוחה!
– זה לא היה על כסף – אמרה אנה, מנסה להחזיק את דמעותיה. – זה היה על כבוד. ועליך.
– את חמדנית – קטע מרק. – אמא שלי צדקה.
אלה היו המילים האחרונות ביניהם.
חודשים לאחר מכן, אנה מצאה עבודה חדשה, עברה לדירה חדשה ובהדרגה החלימה.
שנתיים לאחר מכן, ביום חורפי, היא החלקה מול חנות. אדם זר עזר לה להתרומם.
כך הכירה את אגור.
שנה וחצי לאחר מכן, נישאה לו.
החמות החדשה שלה הייתה אדיבה, חמה, ולעולם לא מבחנה אותה.
אז אנה הבינה באמת: באותו ערב היא לא איבדה רק ארוחה – היא הצילה את עצמה מחיים שבהם תמיד מישהו אחר היה מחליט בשבילה.
